"בבית שלנו - הקורונה רק עשתה לנו טוב כמשפחה " כך שיתפה אותי אורית שהיא אמא לילד אומנה בן 13 וילד ביולוגי בן 12.. והיא ממשיכה: לביולוגי שלנו יש קשיים חברתיים. אין לו חברים. קיווינו שהקשר בין האומנה לביולוגי יהיה חברי, השוני בינהם ותחומי עניין שונים הקשו על היכולת שלהם להתנהג כחברים – כל לפחות חשבנו.
כן כבר שלוש שנים אומנה והם גדלים יחד, אבל לחוד..
והגיע זמן הקורונה..
תקופה שמכריחה אותם לשהות כל היממה בבית.. ללא חברים, הסחות ותירוצים לברוח מהמקומות הכואבים. כל אחד מהם ממש שיווע לחבר לשחק איתו..
הם היו מנסים לשחק, אבל תוך כמה דקות המשחק היה מתפוצץ. הילד הביולוגי מאוד רגיש ושקט.. והילד אומנה מאוד טמפרמנט, תזזיתי, רועש.. וזה היה מוביל לפיצוצים שוב ושוב..
התקופה הזאת מאפשרת לי להיות יותר נוכחת בבית, אז עשיתי את מה שאני יודעת - פשוט צפיתי בהם, במשברים שלהם, מה קורה שם שזה לא עובד ביניהם.
ראיתי שהביולוגי שלי מבטא קולות של כעס עצום. לקחתי אותם לשיחות, המון שיחות.. בשיחות האלה הם למדו להבין אחד את השני, את הקשיים, את הצרכים המיוחדים..
הילד אומנה סיפר כמה הוא מרגיש פגוע מהביולוגי שלי.. והביולוגי שלי שיתף כמה הוא כועס על האומנה. מסתבר, שהם סחבו בבטן שנים הרגשה שכל אחד עושה דווקא לשני. ובכמה שיחות האלה, שלקחו לא מעט זמן, הם הבינו.. שזה לא שהאחד עושה דווקא לשני.. אלא שהם פשוט כל כך שונים.. מבנה האישיות שלהם כל כך שונה.. וזה מה שגורם להם לכעסים ולמריבות.
הביולוגי שלי הבין שהילד אומנה פשוט חייב לזוז.. והבן אומנה הבין שהוא צריך לרסן את עצמו יותר לידו, ושניהם ממש הביעו רצון להתחשב ברגישויות ובקשיים של השני.. הם גם קבעו לעצמם סימנים, מתי זה עובר גבול, מתי להפסיק.. למדו לתקשר את הרגשות שלהם בזמן אמת, לפני שזה מתפוצץ..
בשבוע האחרון הם משחקים אחד עם השני כמעט כל היום! אני שומעת צחוקים, רואה חיבור מטורף.. אני מרגישה שעם כל התקופה המטורפת הזאת, בדבר שהכי הטריד אותי יש דווקא פריצת דרך משמעותית.. הילדים גילו אחד את השני.. למדו להכיל, לקבל, וגם להעיר כשלא נעים או כשמוגזם.. הילד אומנה מרגיש הרבה יותר בבית.. הוא ניגש אלי כמה פעמים ביום לבקש חיבוק! והוא נשאר לחיבוק ארוך. וזה ממלא לי את הלב.. אז בתקופה הלא נורמאלית הזאת, יש נורמליזציה בבית. אני כל כך מאושרת, כי זה מה שחלמתי, שיהיה לנו ילד אומנה שנאהב, שניתן לו בית,, ושהוא ירגיש בבית, אהוב, מוכל, ושהחיים יהיו כאן בהרמוניה.
למרבית הפלא, זה המצב אצלינו. אני שומעת על המון חיכוכים בבתים בגלל סיר הלחץ של להיות יחד אחד עם השני. בעיני זאת הזדמנות לברר על מה הקונפליקטים יושבים, למה זקוק כל אחד, ואיך אפשר להגיע להבנה ולחיים רגועים יחד. אם נצלח את ימי הקורונה,
הסבר המערכת: משפחה אומנה שקולטת לחיקה ילד בוגר מתמודדת עם הפרת השקט והמאזן הטבעי לעיתים היכולת להגיע לאיזון ויציבות מגיע לאחר שנים של אומנה. הצורך בתיווך נדרש בכדי לבנות את הקשר בין הילד האומן והילדים הביולוגים.
בלחצים היומיומיים הדרכה הורית, שמטרתה לתווך את הסיטואציות ולתת דרכי פעולה חשובה מאד.
הורי אומנה אינם זכאים לשירות של הדרכה הורית.
המענה שניתן לנו היום, ניתן לנו מתוך הזכויות הילד וטיפול ועל חשבון המפגשים שלו עם המטפל ולא בנפרד. עמותת "עוגן למשפחות האומנה" פועלת לשינוי בתחום למען תכיר המערכת בצרכים של המשפחות, בנוסף ובמקביל לזכויותהם של הילדים ולטובתם.
חוויות אומנה נוספות - מוזמנים לקרוא בקישור - כאן - https://bit.ly/2ScDAxk
תמונת אילוסטרציה - הפרטים והשמות שונו בכדי לשמור על אנונימיות
Comments