• ogenorganization

רגישות לכאב - הקשר בין תגובות גופניות לפגיעה נפשית

כהורים לילדים שנולדו לתוך מציאות חיים מורכבת אנחנו רואים אותם, מוצאים דרך יצרתית להתמודדות עם קושי. כשילד הלב שלנו מגיב רגשית, באופן יוצא דופן ל: לחץ חברתי, אכזבה, דרישות נורמטיביות וכ"ו... אנחנו מבינים מיד שכל אחד מאלה מסוגל ללחוץ על כפתור ההפעלה. הקשר בין הדברים ברור, כל התנהגות מתפרשת מיד כתגובה הגיונית.

הפעם בחרנו להאיר נקודה מדוברת פחות. התגובה הגופנית לאותם תהליכים רגשיים. בפוסט הזה נחלוק ידע ונבין מעט טוב יותר את הקשר בין תגובות גופניות לפגיעה נפשית. אתם בוודאי מכירים מצבים בהם יש פצע או שבר והילד כלל לא מודע לכאב או לחלופין שריטה קלה שתעורר היסטריה, בדיוק על זה מדובר.

תגובה התנהגותית וכמו תגובה פיזית יושבים על בסיס אותו חלק הפגוע. ברמה הגופנית הקושי מתורגם באמצעות מערכות הגוף השונות. חוסר הידע בתחום הזה מביא לכך שאנחנו מתייחסים בפחות אמפטיה לתגובה לא נורמטיבית ברמה הגופנית. האם יש לילדים שלנו יש יחס המורכב לכאב? המציאות מראה לנו שפוסט-טראומה משפיעה בפרוש גם על הגוף.

ננסה בשורות הבאות להתבונן לרגע על המקורות, איך עובדת המערכת שמגיבה לכאב, ולמה אצל הילדים שלנו זה קורה באופן שונה מהצפוי. מתוך למידה של המנגנון הפיזיולוגי ההשרדותי, נוכל להקיש איך דפוסים אלו יבוא לידי ביטוי בגילאים מאוחרים יותר. הניסיון מראה שדפוסי תגובה לכאב גופני נרכש בשלב הינקות והילדות המוקדמת

תינוק שמגיע לעולם הוא חסר אונים וקיומו תלוי לחלוטין בחסד של המבוגר האחראי. הישרדות אנושית מתקיימת ברמת אינסטינקטים הבסיסים שמטרתם לסייע לתינוק, לתקשר עם הסביבה ולהודיע על תחושות של חוסר נוחות ומצוקה. כאשר תינוק חש אי נוחות עקב רעב, גזים, מכה שקיבל.... הוא מספר זאת לדמות המטפלת בו באמצעות בכי ותנועות גפיים.

בהורות נורמטיבית אינסטינקט ההורה להרים את התינוק, לחבק, לנענע, להאכיל, לדבר בקול רך - תגובות אלו מכניסות לפעולה את מערכת ההפעלה הפנימית לכאב. הפרשת אנדורפינים משככת את תחושת אי הנוחות – התינוק לומד שעולמו בטוח והוא יכול להפנות את משאביו לחקירה של העולם. תינוק שגדל בסביבה שמתעלמת מצרכיו ואף מעצימה את תחושת חוסר האונים והמצוקה המנגנון מתנהג באופן שונה. על ידי תגובה כגון טון דיבור כועס, מתן חבטה או טלטול של התינוק ..... תכניס את מערכת ההגנה של הגוף לפעולה דרך הפרשת ייצור מוגבר של אנדורפינים במטרה לשתק את אזור האי נוחות ולהרגיע את החרדה – התינוק לומד לנתק את עצמו ממצבים של חוסר נוחות וכאב.

ככל שמערכת ההגנה וייצור מוגבר של אנדורפינים יהיו בשימוש רב יותר כך תהליך זה הופך אוטומטי ומובנה –והתינוק בבגרותו לא ידע לחוש פציעות גוף או אי נוחות פיזית. יש מצב שהתוצאה של אותה הזנחה תקבע תגובה הפוכה: כאב מוגבר, היסטריה בעת פציעות קלות עקב תחושת ניתוק מתחושות הגוף. התהליך מדמה זריקת הרדמה לאזור בו יש כאב – זריקה זו תשתק את אזור הכאב ולא נחוש בו. באופן כללי, דפוסי תגובה ניכנסים למנגנון האוטומטי. מודעות לדפוס זה יכולה לסייע לשנות אותו.


מערכת ההפעלה לכאב צריכה לעבור תהליך למידה מחדש. כמו כל דבר אחר, בעזרת: ידע, סבלנות ותשומת לב ניתן לתכנת את המנגנון מחדש. ניתן ללמד את הגוף מתי להיכנס לפעולה ולווסט את הכאב בזמן פציעה.

לנו ההורים תפקיד חשוב בתהליך הזה, לסייע לילד ללמוד דפוס תגובה חדש, מותאם למציאות החיים החדשה. הילד שלנו סומך עליינו ואנחנו סומכים עליו שהוא מסוגל ללמוד ולשנות את התגובה של מערכות הגוף השונות


תודתינו נתונה לליאורה פלד, רכזת תחום שיווק ב"עוגן למשפחות אומנה" ליאורה - אמא אומנת ומנחה להורות מודעת דרך טכניקת איזון חיים.

היינו שמחים מאד לנצל את הבמה הזו ללמוד מכם, הורי האומנה. שיתופים בהחלט יכולים לקדם את השיח ולהעלות דברי לרמת מודעות חדשה. אנחנו מזכירים שכולכם חתומים על הסכם סודיות כך שהבקשה היא לשלוח את השיתופים בפרטי ונתאים את המידע לפרסום כך שהפרטים האישיים שלכם לא יזוהו.