מהבית למסגרת חלופית: כיצד נקבע היכן יגדל הילד?

הוצאת ילד מבית הוריו נעשית מכוח חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש״ך-1960 ובהתאם לעילות הנזקקות המוגדרות בחוק. 
כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות לשם הגנה על שלומו והתפתחותו של הילד, ונקבע כי הוא אינו יכול להמשיך ולגדול בבית הוריו, נבחנת המסגרת המתאימה עבורו בהתאם לטובתו וצרכיו. 
בחינת החלופות נעשית על פי סדרי העדיפות הקבועים בדין ועל פי המדיניות המקצועית ובהתאם לסדרי עדיפויות מקצועיים.

​

נקודת המוצא היא שמירה ככל הניתן, על המשכיות, שייכות וקשרים משפחתיים משמעותיים. לכן נבחנת תחילה האפשרות למענה בתוך המשפחה ובקרב קרובי משפחה המתאימים לכך. כאשר אין אפשרות מתאימה במסגרת המשפחתית, נבחנות חלופות חוץ-ביתיות אחרות, בהתאם לגילו של הילד, צרכיו, מצבו וטובתו.
כל החלטה בדבר מקום גידולו של ילד צריכה להתקבל במסגרת הסמכות הקבועה בחוק, על בסיס הערכה מקצועית ובחינה פרטנית של טובת הילד.

​

תכנית טיפולית

עם כניסתו של ילד למסגרת אומנה, ובהתאם להוראות התע״ס וחוק האומנה, נדרש לקיים במקביל תהליך טיפולי עם הוריו הביולוגיים של הילד, המעוגן בתוכנית טיפול הנקבעת במסגרת ועדת תכנון וטיפול.

במסגרת זו, עו״ס המשפחה ועו״ס לחוק הנוער פועלים לגיבוש וליישום תוכנית טיפול המותאמת לצורכי המשפחה ולנסיבות שהובילו להוצאת הילד מביתו. התוכנית נועדה לאפשר להורים לפעול לשיקום מצבם ולחיזוק מסוגלותם ההורית, תוך בחינה מתמשכת של מצב המשפחה ושל האפשרות להשיב את הילד לבית הוריו, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובתו וצרכיו.

​​

מהו ״זמן ילד״?

המושג ״זמן ילד״ משמש בשיח המקצועי כדי להדגיש כי למשך הזמן יש משמעות שונה עבור ילדים ועבור מבוגרים, וכי לתקופות של אי-ודאות וחוסר יציבות עשויה להיות השפעה משמעותית על חייו והתפתחותו של הילד.
בתכנון הטיפול בילד ובבחינת המשך דרכו, יש להביא בחשבון את גילו, שלב התפתחותו, משך שהותו במסגרת, הקשרים המשמעותיים שיצר והצורך שלו ביציבות, בהמשכיות ובקביעות.
מכאן החשיבות של קבלת החלטות הנוגעות לעתידו של הילד בפרק זמן המתאים לצרכיו ההתפתחותיים, תוך בחינה מתמשכת של מצבו ושל טובתו.

​

מתי מתחילים לחשוב על אימוץ?

לעיתים במסגרת ועדת תכנון טיפול עולה בשלב מסוים ההבנה כי לא ניתן להחזיר את הילד לבית הוריו, בין היתר לנוכח מצב המשפחה והתקדמות תוכנית הטיפול. במקרים אלה מתחילים לבחון את האפשרויות להמשך מתן מענה קבוע ויציב לילד, ובמקרים המתאימים גם את האפשרות לקידום הליך אימוץ. 

כאשר שוקלים מעבר מאומנה לאימוץ, חשוב לציין שקודם כל בוחנים את מצב ההורים הביולוגיים, את התקדמותם בתהליך הטיפולי ואת הקשר שלהם עם הילד.
לאחר מכן בוחנים מהי טובת הילד, תוך התייחסות לצורך שלו בקשר יציב, קבוע ובטוח.

​​

מי שותף בתהליך האימוץ?

זהו תהליך של כמה גורמים ביחד. בדרך כלל מעורבים:

1. עו״ס משפחה ועו״ס לחוק הנוער.

2. גורמי טיפול נוספים שמשתתפים בוועדת תכנון טיפול (למשל: ראש צוות, יו״ר וועדה, טיפת חלב).

3. עו״ס לחוק האימוץ מטעם השירות למען הילד.

​

עו״ס המשפחה ועו״ס לחוק הנוער הם גורמים מרכזיים בזיהוי מצבים שבהם יש מקום לבחון אפשרות של אימוץ. במסגרת תפקידם, הם יכולים להעלות לדיון את הצורך במציאת חלופה קבועה עבור הילד, ובכלל זה להמליץ על בחינת האפשרות לאימוץ.

​

לקראת כינוסה של ועדת תכנון טיפול, וכאשר מתגבשת הערכה אצל גורמי הטיפול ברווחה כי מוצו תוכניות הטיפול שנבנו עבור המשפחה הביולוגית וכי בשלב זה אין אפשרות להשיב את הילד לבית הוריו, מתחילה חשיבה מקצועית אצל גורמי הרווחה באשר להמשך תוכנית הטיפול ולבחינת האפשרות לקדם את אימוצו של הילד. 

במסגרת חשיבה זו, עו״ס המשפחה יוצרת קשר עם עו״ס לחוק אימוץ, משתפת בתמונת המצב העדכנית ובתהליכי הטיפול שנעשו עם המשפחה, וזאת לקראת בחינת האפשרות להעלות את חלופת האימוץ במסגרת ועדת תכנון טיפול הקרובה. 

​

לאחר ההחלטה להמשיך ולקדם חלופה זו, ולקראת ועדת תכנון טיפול הקרובה – עו״ס לחוק אימוץ מהשירות למען הילד נפגשת עם משפחת האומנה, יחד עם מנחת האומנה, מכירה את הילד והמשפחה, ושומעת מהם על ההתנהלות והחיים המשותפים. אם המשפחה מביעה נכונות לאמץ את הילד, הליך האימוץ יקודם, ואם לא – יעלה הצורך להחליט מה טובתו. 
מטרתה של הפגישה, בעיקר כדי להכין אותם לקראת התהליך, להסביר להם במה הוא כרוך ולשמוע את עמדתם בנוגע לאפשרות של אימוץ הקטין.

בסיום המפגשים של עו״ס האימוץ עם משפחת האומנה, מתקיימת ועדת תכנון טיפול בשירותי הרווחה שבמסגרתה דנים במצבו של הקטין ושם מתקבלת המלצה באופן רשמי לפנות לבית המשפט בבקשה להכריז על הקטין כבר-אימוץ.

​

תהליך האימוץ בפן המשפטי מורכב משני חלקים:

1. השלב הראשון הוא מפתיחת תיק האימוץ בבית המשפט על ידי השירות למען הילד, עד להכרזה של בית המשפט על הקטין כבר אימוץ. לאחר ההכרזה, זהו השלב שבית המשפט לענייני משפחה קבע שמבחינה משפטית ניתן להתקדם בתהליך לקראת אימוצו של הילד. 

2. השלב השני הוא מרגע ההכרזה של בית המשפט על הקטין כבר אימוץ ועד מתן צו אימוץ.

​

שלב ראשון - מפתיחת תיק אימוץ ועד הכרזה כבר אימוץ

בשלב זה השירות למען הילד ביחד עם שירותי הרווחה מתחילים להכין את התיק לקראת הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה. במקרים שלא ניתנת הסכמה של ההורים הביולוגיים לתהליך, ההורים עוברים אבחון מסוגלות הורית ובמידת הצורך ייתכן שהקטין יעבור בדיקות או אבחונים נוספים בהתאם לצרכיו. 
זהו תהליך שנקרא ״הליך הוכחות״ ויכול להימשך מספר שנים עד שהילד יוכרז על ידי בית המשפט כבר-אימוץ.

​

התקופה שמועדת תכנון טיפול ועד להכרזה של קטין כבר אימוץ על ידי בית משפט, היא בדרך כלל החלק הארוך יותר בתהליך. 
בתקופה זו הילד ממשיך להיפגש עם הוריו הביולוגיים בהתאם להסדרים שהיו קיימים קודם לכן, וארגון האומנה ממשיך ללוות את המשפחה. 
במקביל, מתקיימים ההליכים והבדיקות הנדרשים לצורך קבלת החלטה בנוגע להמשך.

​

חשוב לציין כי כל אימוץ מחייב הליך בבית המשפט ומתן צו אימוץ. גם כאשר שני ההורים או אחד מהם, נותנים את הסכמתם לאימוץ, ההסכמה כשלעצמה אינה הופכת את הילד למאומץ. רק בית המשפט מוסמך לתת צו אימוץ. 

יש מקרים בהם ההורים הביולוגיים חותמים על הסכמה לאימוץ אבל בטרם עברו 60 ימים הם מתחרטים. באפשרות כזאת מתנהל הליך של בדיקה האם ההחתמה בוצעה כנדרש ואם השתנו התנאים של ההורים הביולוגיים. לאחר הבדיקה ייתכן ובית המשפט יאשר להורים לחזור בהם מהסכמתם.

 

בשלב השני - מרגע ההכרזה על הקטין כבר אימוץ:

• עו״ס לחוק האימוץ מתמנה לאפוטרופא של הילד לאחר הכרזתו כבר אימוץ וכל החלטה משמעותית בעניינו עוברת דרכה, כמו עו״ס לחוק הנוער (לדוגמא, נסיעה לחו״ל). 

• משפחת האומנה צריכה לפתוח תיק בשירות למען הילד (באופן מקוון).

• בשלב זה עדיין אין להורים האומנים שום מעמד משפטי. 

• מנחת האומנה עדיין מלווה את המשפחה וברמה הכלכלית דמי אחזקה ממשיכים להיות משולמים.

• בין שלב זה לבין השלב הבא, צריך לחכות פרק זמן של 15 יום לפחות לראות האם הוגש ערעור על ידי ההורים הביולוגיים.

 

משפחת האומנה עוברת תהליך בשירות למען הילד ומתבצעות בדיקות שונות כדי להכיר את צרכיו של הילד הכוללות: פתיחת תיק בשירות למען הילד, מספר פגישות עם משפחת האומנה, הצגת רישום פלילי, בדיקות רפואיות של הקטין בבי״ח הדסה, אבחון פסיכולוגי במידת הצורך, איסוף מידע מקצועי ועוד (הכל במימון המדינה). בשלב זה, נעשית גם התערבות טיפולית עם המשפחה סביב נושא האימוץ הפתוח/סגור. 

מאחר שמדובר במשפחה שמגדלת את הילד כבר מספר שנים, המטרה היא פחות לבחון את ההורות שלכם כהורי אומנה, אלא יותר ללוות אתכם בבניית סיפור החיים של הילד ובהכנה של משפחת האומנה לקראת תהליך המעבר מאומנה לאימוץ.

​

אחרי שמשפחת האומנה עוברת את כל התהליך, מתקיימת וועדה פנימית בשירות למען הילד שבה ממליצים האם לאשר את המשפחה כמשפחה מאמצת. 

מרגע האישור, יש למשפחה כחודש להיפרד ממנחת האומנה.
בחודש הזה משפחת האומנה פותחת תיק בבית המשפט שעולה כ-550 ש״ח.
מהרגע שמשפחת האומנה פותחת את התיק, עו״ס חוק אימוץ כותבת את התסקיר ומגישה אותו לבית המשפט לענייני משפחה.

​

אימוץ סגור או פתוח

אימוץ יכול להיות אימוץ סגור או אימוץ פתוח (אימוץ עם קשר). ההמלצה המקצועית ניתנת על ידי השירות למען הילד ובית המשפט הוא זה שמקבל את ההחלטה הסופית.
אימוץ סגור: אין מפגשים כלל עם המשפחה הביולוגית.
אימוץ פתוח: לאימוץ פתוח קיימות צורות ורמות שונות של קשר עם המשפחה הביולוגית. אופי הקשר ותדירותו משתנים בהתאם להמלצת השירות למען הילד והחלטת בית המשפט. לדוגמא, לעיתים מתקיימים מפגשים ישירים בתדירות מרווחת, ובמקרים אחרים הקשר יכול להישמר דרך חלופת מכתבים.

​

מענה טיפולי לילדים מאומצים - ״בית חם״: כל ילד מאומץ יכול לקבל טיפול רגשי ובעתיד גם הדרכת הורים במחיר מסובסד.

​

מתן צו האימוץ:

המשמעות של צו האימוץ: ההורה המאמץ הופך להורה החוקי של הילד. 
בשלב זה מתבטלת האפוטרופסות של עו״ס לחוק אימוץ והקטין מקבל מספר תעודת זהות חדשה, תעודת לידה חדשה וכו׳. 

​

לקבלת צו האימוץ נקבע דיון ובמועד זה מקבלים את צו האימוץ באופן פרונטלי.
לאחר מכן המשפחה המאמצת ניגשת עם הצו למשרד הפנים.

​

במסגרת האימוץ עשוי להינתן סבסוד מטעם השירות למען הילד. גובה הסיוע משתנה ונקבע באופן פרטני, ולכן אינו סכום קבוע. מומלץ לקבל מידע מדויק ועדכני במסגרת השיחות עם עו״ס האימוץ בתחילת ההליך.

​

התקופה שבה מתנהל תהליך האימוץ בבית המשפט מאופיינת בחוסר ודאות רב, שמשפיע על כל המעורבים בתהליך – הילד, הוריו הביולוגיים ומשפחת האומנה. 
עצם הידיעה שמתנהל תיק משפטי ושעדיין לא התקבלה החלטה לגבי עתידו של הילד, יוצרת מתח ותחושה שהדברים נמצאים ״באוויר״. מתח זה מלווה אתכם משפחות האומנה לאורך התקופה ויכול לבוא לידי ביטוי גם בחיי היום יום של הילד, אך גם במפגשים בין הילד להוריו הביולוגיים.

תהליך האימוץ הוא תהליך מורכב, הכולל מספר שלבים וגורמים שונים. לכן, לא ניתן להתחייב מראש ללוחות זמנים מדויקים או לדעת כמה זמן יימשך התהליך. 

​

ילדים חסרי דת וחסרי מעמד

כאשר הילד הוא אזרח ישראלי וחסר דת, ניתן לבחון את אימוצו על ידי משפחות מדתות שונות.
לעומת זאת, כאשר מדובר בילד חסר מעמד, התהליך שונה ומתחיל בטיפול של שירותי הרווחה עוד לפני שמתקבלת החלטה האם אפשר לפתוח תיק אימוץ.
ילדים חסרי מעמד לא יכולים להיות מאומצים אם אין אישור ממשרד הפנים וממשרד החוץ.

לפני התחלת תהליך אימוץ של ילדים חסרי מעמד, עו״ס המשפחה חייבת להפעיל נוהל 100 ולוודא שכל התהליך של הנוהל מוצה.

נוהל 100 מופעל בעניינו של ילד שאין לו אזרחות במדינת ישראל ואינו נחשב כפליט. על כן, יש מחויבות לפעול מול מדינת המוצא מול שירותי הרווחה הבינלאומיים ולקבל אישורים להשארתו בישראל.
ילדים חסרי מעמד שאומצו, מקבלים באופן אוטומטי אזרחות ישראלית. במידה ולא אומצו, הם נותרים חסרי מעמד ועשויים להיות מגורשים בבגרותם. ​​​

 

חשוב לנו לסיים בכך שאתם לא לבד!

אנחנו כאן בשבילכם לכל שאלה ובנוסף אתם מוזמנים תמיד לשתף ולשאול בקבוצת הווטסאפ של משפחות עוגן, או ישירות את פעילי עמותת עוגן.

​