איך אפשר לאהוב ולסמוך על הילד הזה? בהורות האהבה היא בדרך כלל חלק טבעי שמגיע יחד עם הילד בעיסקת חבילה. באומנה, אנחנו גדלים יחד לתוך המקום הזה שהתנאים לתחושת השיכות יבחנו על בסיס קבוע לאורך המסלול המשותף. בנוסף למורכבות הזו יציבות הקשר הזה תלויה בכל כך הרבה גורמים מלבדינו וניתן בקלות רבה להגיע לסיטואציות שיוצאות משליטה. ילד האומנה, על בסיס קבוע, שואל את עצמו - עד כמה אני אהוב וכמה אני יכול לסמוך על ההורים החדשים האלה שברקע יש הורים טבעיים יותר מאיתנו. להורים הביולוגיים יש מערכת ערכים ואמונות שונות משלנו. והפער הזה דורש גישור מתמיד. לגבי היכולת שלנו לסמוך על הילדים זה בדרך כלל מציאות שאנחנו גדלים לתוכה גם עם הביולוגים. אנו לומדים לסמוך על הילדים כאשר הם מוכחים את עצמם ראויים לכך. אני נזכרת שבתחילת שנה"ל הופיעו בתיק בית הספר חלקים של לגו. הזכרתי לאילן שאנחנו לא לוקחים מהבית לבית הספר משחקים בחלקים קטנים, מהסיבה שקשה מאד לשמור עליהם שם. אילן ענה "החלקים האלה הם של חבר, הוא ביקש שאשמור לו.." בקשתי שיחזיר ולא נתתי שוב את דעתי לנושא. עד שהגיע שיחת הטלפון מהחונכת שספרה שנתפס יחד עם עוד כמה ילדים לוקח חלקים של לגו ממרכז למידה בבית-הספר. הצלבתי מידע והבנתי שזה נמשך כבר כמה זמן ושאילן בחר שלא לומר את האמת. השקר הסגיר את היכולת שלו לדעת מה נכון ואיך מצופה ממנו להתנהג. נשארתי עם תחושה כבדה. אילן עשה בחירה מודעת, ומתוחכמת למדי, להסתיר את האמת. ואני נותרתי בנקודה הזו של השבר באמון עם שאלה פתוחה לגבי המחויבות שלי לשנות את המקום הזה במערכת היחסים שלנו. את הנקודה של הסתרת האמת לא לקחו בחשבון כשנעשה הבירור. אילן הוזמן לוועדת המשמעת הראשונה שלו בית הספר. במעמד מכובד עם הרבה יראת כבוד הוסבר מדוע אנחנו לא לוקחים דברים של אחרים. הוא קיבל הסבר מלא ומפורט לגבי מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא מקובל על בית הספר. אילן ענה כמצופה ממנו והבטיח שלא יחזור על גנבות מסוג זה שוב. למרות הרצון של כל הנוגעים בדבר ליצור שינוי התנהגותי, אף אחד לא נתן את דעתו למניע הפנימי למעשה. - מדוע אילן מרגיש צורך לקחת דברים שהוא בכל לא צריך? - לגו יש בבית המון, מכל הסוגים ובכל בכל המידות והצבעים - ההסבר המפורט שקבל נעשה עם הרבה רצון טוב לדברים שהילד כבר ידע - היחס שקבל בנושא נאמרו כאילו שקורים בפעם הראשונה למרות שלכולם היה ברור שזה כבר מתרחש כמה זמן. אילן נשאר עם אותו החוסר הפנימי שלא קבל מענה. ילד חכם שמבין היטב מה נדרש, עם כוונה שלמה לעמוד בהבטחה שלא לגנוב. בפעם הבאה הוא פשוט שכנע ילד אחר שיעשה את העבודה. טלפון נייד נלקח ללא רשות מתיק של ילד מהתיכון, זו בהחלט היתה קפיצת מדרגה, הפעם אילן לא ביצע בעצמו אלא המוח הפועל מאחורי המשימה. כמה ימים אחרי במהלך משחק, מלחמה בין חבורות בחצר זרק אבנים וילד אחד נפצע בראשו. ושבוע אחרי הילד חזר מבית ספר בלי התיק. כל הניסיונות להחזיר את החיים למסלול יציב ואת התיק הביתה העלו חרס ואני עמדתי בפני משבר אמון קשה. בנקודה הזו שאלתי את עצמי, איזה תמונה יושבת בראש שלי. מה מנהל את היחס שלי לילד הקטן שאני מגדלת. הגעתי להבנה שלאופן שאני מסתכלת על הילד יש השפעה ישירה על ההתנהגות שלו ושינוי שעשיתי בראש שלי יצר במידי ההבדל המשמעותי. בהתחלה.... שדרשתי להחזיר את התיק אילן מאד כעס. אמר שבכלל הוא לא מתכוון לבזבז את הזמן שלו על לחפש את התיק. זו הייתה הסנונית הראשונה של השינוי המיוחל. שמחתי מאד שהוא מרשה לעצמו לומר את הדברים. אילן לא פוחד לעמוד מולי ולומר את שעל ליבו. בעבר היה אומר באופן טבעי בדיוק את מה שרציתי לשמוע. אחד בפה ואחד בלב. הפעם, לשמחתי הרבה הוא בוחר בדרך חדשה. לא ויתרתי - המשכתי לברר על התיק שנעלם באותו יום שני, ביום של הפגישה הדו שבועי עם אמא. אילן סיפר שאמא אילנה בקשה, מספר פעמים השנה, שיביא את התיק למפגש. נתתי את הכבוד לבחירה שלו שלא להביא את התיק עם הבטחה שלא נפעל בניגוד לרצונו. במקביל דרשתי להחזיר אתו הביתה ושתיק זה תנאי יסודי שבלעדיו אי אפשר להמשיך ללכת לבית הספר. במילים אחרות הבטחתי להבין אותו ולסמוך על הבחירות שלו. חזקתי ונתתי לו להבין שאני מכירה את היכולות שלו להבדיל בין מה שנכון עבורו ומה שמזיק לו. הוכחתי שאני רואה את התהליך המדהים שהוא עושה. שבחרתי לוותר על הפחדים שלי גיליתי ש.... אהבה זה בסופו של דבר עניין פשוט. שהסכמתי להיות נוכחת, להתחבר לעולם הפנימי, למורכבות ולקשיים מבלי לשפוט את הבחירה שלו השינוי התרחש מעצמו. באופן הזה בחרתי להתחבר לנקודת החוזקה שלי כהורה שמסוגלת לסמוך על המציאות. לתת לאילן את האפשרות לטעות, להיות ילד שלומד את העולם תוך כדי תנועה. דורשת במקביל שיכיר בטוב שהעולם הזה מסוגל לתת לו לאורך הדרך. #פרוייקט_תיעוד_חווית_אומנה_משפחתית:
