#פרוייקט_תיעוד_חווית_אומנה_משפחתית: סיימנו את הקורס (במ"ה). יומיים של הלם קורס לא פשוט...אחרי 6 ימים טלפון. יש ילד. בן שנתיים. צריך להוציא אותו מיידית מהבית. מציעים לנו לקחת אותו מיד מבלי שיצטרך להגיע לקלט... הלם שוק יאללה הולכים על זה... רגע אין לי כלום בבית רצה קונה דברים בסיסיים אבל רגע ואם אין "כימיה" ואם זה מהיר מידי? מה מבלי לראות אותו?? בלי המפגשים בלי להכיר אותו לבנות... רגעעעע אומרים לא מהיר מדי מפחיד מדי.. אומרים לא לא ככה... עובר חודש חודשיים הילד לא יוצא לי מהראש... רואה ילדים בגילו - בוכה שומעת מישהו שקוראים לו כמוהו דמעות... מה איתו? האם נמצא לו בית? המחשבות לא מרפות... שולחת הודעה לעו"סית לברר מה איתו, "הוא בסדר, בקלט" היא אומרת "אם בא לכם לבוא ל"תצפית" - בשמחה" "הילד הזה לא יוצא לי מהראש" אני משתפת אותה... מתייעצת עם בעלי, עם אימי, עם חברה קרובה - מחליטים שנוסעים "לתצפת". קובעים תאריך ושעה. "אבל אם אתם באים אתם צריכים לדעת שהכוונה היא לקחת אותו!" היא אומרת זה מלחיץ אותנו איך נדע לפני שנראה, נרגיש... מגיעים. נפגשים עם העו"סית בחניה. נכנסים מקבל את פנינו זוג מקסים בשנות ה- 50 שלהם... הנה הוא יושב בסלון, על שטיח פעילות ילד יפיפה, כזה שרואים בפרסומות, משחק עם מכונית ומשמיע קולות שמתאימים אולי לילד בן 8 חודשים. מתיישבים. מדברים שיחת חולין... ואני... לא איתם רק מתבוננת באפרוח הקטן והיפה הזה. פתאום הוא מתקרב ומראה לנו את המכונית שנשברה... מבקש בתנועות שנתקן לו אותה... מטפס על בעלי ובוחן אותו לעומק: נוגע בסיכות שעל המדים שלו... ובעלי? קפא במקומו... אני בהלם, לא יודעת מה להרגיש, יורד ומגיע אליי אני נותנת לו את משקפי השמש שלי, את הטלפון, את הבקבוק, מה עוד אני יכולה להציע לו כרגע? שואלת את אם הקלט מה הוא אוכל, איך ישן, האם גמול... קמים זזים לחניה מרימה אותו והוא כבד לי... ממש כבד איך זה יתכן?! הוא רזון... הגיע זמן להיפרד אב הקלט לוקח אותו מידיי הוא מתחיל לבכות... מתחילים בנסיעה מסתכלת מהחלון הוא בוכה... בוכה. שקט במכונית. נ"ו, מה את אומרת?" שואל אותי בעלי... "לא יודעת, לא יודעת". מגיעים הבייתה, עם כאב ראש. הולכים "לישון על זה". כעבור כמה ימים העו"סית שולחת לי הודעה: "אנה היקרה, לפי מה שראיתי, יקח לבעלך עוד הרבה זמן להתבשל להגשמת החלום שלך, בהצלחה". מה? מה זה אומר? משתפת את בעלי בהודעה, והוא מתעצבן: "מה זאת אומרת? מה, כי לא הנפתי אותו באויר ועשיתי לו קוצ'י מוצ'י אז אני לא אהיה אבא טוב??" רק לפני חודשיים היא הייתה מוכנה למסור לנו אותו מבלי לפגוש אותנו בכלל, איך זה עובד כל העניין הזה?? מתקשרת אליה ומבקשת הסברים. בשיחה היא טוענת שבעלי איש קר, שלא בנוי להורות, ומתחילה לשאול אותי איזה מין אבא הוא; האם הוא שיחק עם הבנות שלנו כשהיו קטנות? האם הוא מראה להן אהבה? מבקשת שאתן לה דוגמאות ליחסים בינהם - הוכחות! משתפת את בעלי. הוא ממש מתעצבן. הם משוחחים בטלפון. היא מחליטה לתת לזה "צ'אנס". קובעים 3 מפגשים. אני נרגשת, חוששת, לא ישנה...יום לפני המפגש הראשון, מרדימה את הקטנה (בת 9) ואומרת לה שיכול להיות שבשבוע הבא היא ואחותה (בת 14) יפגשו את הילד... היא מתחילה לבכות ואומרת שהיא ממש חוששת... זהו נשברתי מה עושים? הבנות שלנו היו שותפות מלאות בכל התהליך, אבל היא ככל הנראה נלחצה ברגע האמת. לא ישנתי כל הלילה לא יודעת מה לעשות. מחליטה לשתף את העו"סית. היא כועסת היא נוזפת היא מאוכזבת "ידעתי שאתם לא מוכנים" היא אומרת "בכל פעם תירוץ אחר" היא מוסיפה "קחי בייביסיטר פעם בשבוע ותהיי עם הבת שלך, מה הבעיה? ברור שהיא פוחדת על המקום שלה!!" מהה?? איפה כל ה"אנחנו איתכם לאורך כל הדרך", "זה בסדר לחשוש", "זה תהליך לא פשוט"??? לאן כל אלה נעלמו פתאום? "יאללה ביי, נדבר אחרי החגים". (סוכות) כמובן שלא שמעתי ממנה עד היום. שבורת לב מרוסקת מצולקת מסכמת את טבילת הרגל שלי בתהליך האומנה. _________________________________________________________________________________________ הסבר המערכת: מנחת אומנה מלווה את משפחות אומנה וגם את ההורים המועמדים בתהליכים רגישים מורכבים. קורה שזו נוהגות בחוסר רגישות, פונה אמירות שיפוטיות ופוגעות. ראוי לציין שהורי אומנה הם אזרחים מתנדבים, בעלי ערכים ומוסר גבוהה שמובלים ע"י רצון פנימי חזק לתת בית חם לילדים. משפחות האומנה - הורים ואחי האומנה, עושות את הלא יאומן באהבה ובהשקעה גדולה.ליווי מקצועי נדרש בכדי לצלוח את הפרוייקט המורכב של האומנה, ללא צלקות נפשיות.עמותת "עוגן למשפחות האומנה" פועלת, ביחד עם משרד הרווחה, להתמקצעות המערכת המלווה את המשפחות וחיזוק מעמד משפחות האומנה בישראל. _________________________________________________________________________________________ תמונת אילוסטרציה - הפרטים והשמות שונו בכדי לשמור על אנונימיות
