את האומנה שלנו סיימנו השנה

#פרוייקט_תיעוד_חווית_אומנה_משפחתית: את האומנה שלנו סיימנו השנה – הילד הגיע לגיל 18. ועכשיו שאנחנו סוף סוף יכולים לנשום לרווחה וחרב העריפה הוסרה מעל לצווארנו אני יכול לשתף שהמסע היה מסע קשה. לא בגלל הילד, עם האתגרים שלנו התמודדנו וצלחנו אותם יפה. לא בגלל הביולוגים גם איתם הצלחנו לשמר קשר מכבד. המעמסה הגיעה משירותי האומנה והרווחה שלא הקלו על דרכנו שלא הקלו על דרכו. את הפוסט הזה אני כותב במטרה ובתקווה שקול הצעקה יגיע למקומות שיכולים לשנות ולהפסיק את ההשתקה וקשר השתיקה. מהפחד של משפחות האומנה לצעוק שמה ... כן שמה ייקחו להם את הילדים. הכרתי לאורך השנים הרבה משפחות – כולם מסורות ואוהבות. המסר העיקרי שעבר בין כולם הוא תזהרו לא להכעיס את הרווחה או את האומנה, שמה ..... כן זו לא שמועה. כן גם אצלנו זה כמעט קרה, תקופה מורכבת, ביקשנו עזרה, נדחינו שוב ושוב, הבטחות שהדברים יטופלו... הינה עוד קצת וחלפו להם שנתיים ושלוש עד שהתייאשנו. ופתאום הכל התהפך עלינו, אותה מנחת אומנה שרגע לפני שיתפה אותנו ואת כל העולם כמה אנחנו טובים התהפכה עלינו.. פתאום אנחנו לא מתפקדים... פתאום אנחנו גרועים. שאלנו למה ? ביקשנו דוגמאות, מה לא בסדר בהתנהגות שלנו... הזמינו אותנו לשיחה, נזפו בנו, גערו בנו ... ושוב ביקשנו לדעת דוגמאות שנוכל להבין ולתקן אך התשובה הייתה פעם אחר פעם שאנו לא בסדר - הנימוקים לא הגיעו. ואז. . . הגיע ההודעה הקשה, שהילד במצב קשה, שאנחנו לא מתפקדים וחייבים להעביר אותו. אנחנו מסתכלים על הילד שבביתנו ולא מבינים "מצב קשה ? " "אנחנו לא מתפקדים ? " נכון היו מורכבויות, נכון הייתה תקופה של התכנסות, נכון גם לנו היה קשה... אך אין זה קורה באופן טבעי שילד גדל אצלך מגיל שנה והוא נמצא כרגע בשולי גיל ההתבגרות ? האם קושי הוא סיבה להוציא ילד מבית שדואג לו אותו הוא מכיר מגיל כל כך צעיר ? מבית שיש בו אמא אבא, אחים, דודים .... ולהעבירו למקום לא ידוע ? האם לא מנסים לחקור ולהבין איפה הקושי ? איך לסייע ? מה יעזור ? ככה להעביר כחבילה שעוברת מיד ליד ? המטפל הרגשי, האבחון – כולם הציגו אותנו באור שלילי – וגם פה להבנו. בשיחה עם המטפל הרגשי נאמר לנו בעל פה "תילחמו הצדק איתכם, צר לי שכתבתי אחרת - אני חתום על הסכם". יצאנו למאבק בבית המשפט, בדרך גילינו שבית המשפט קיבלת מידע מוטעה עלינו ואני כותב זאת בעדינות. גילינו חוסר יושר ובעיקר שטובת הילד אינה בסדר העדיפות. למזלנו או יותר נכון למזלו בית המשפט השתכנע כי טובתו להישאר אצלנו. מה היה קורה אם לא ? מה היה קורה עם המניפולציה הרגשית הייתה עובדת עלינו ואנו היינו מאמינים שאנו מזיקים לו ולא היינו נלחמים ? מה היה קורה אם לא היינו חכמים ואמיצים לגשת לבית המשפט ? אכן עצוב, עצוב מאוד!!! ילדים שעוברים מיד ליד ללא סיבה מוצדקת – נשארים מצולקים לכל החיים. הנזקים הנפשיים קשיים, חלקם לא מצליח להשתקם. הסיבה שהוציאו את הילדים מהבית הביולוגי הוא עקב פגיעה בנפשם ובגופם אך לצערי אותה מערכת פועלת לעיתים בחוסר רגישות ומתנהגת כפי שהתנהגו הבית ממנו הם יצאו. אני מקווה שהיום מערכת הרווחה פתוחה להבין שיש לשנות את מערך האומנה. שיש לתחום בזמן את הגדרת האומנה הזמנית. שיש להפריד ביין אומנה זמנית לאומנה לטווח ארוך. באומנה לטווח ארוך יש לתת סמכויות ומעמד להורים האומנים כאפוטרופוס גוף וכן מעמד להיות צד בהליך או חלק מלא בדיונים והחלטות הקשורים לילד – במטרה ליצור תחושת ביטחון וודאות שדרושה לילד לגדילה תקינה. להגדיר מראש את הבית האומן "כבית קבע" ולחתור לכיוון אימוץ באותה משפחה באם הדבר מתאפשר. לבדוק מה קורה במערכות הפיקוח והבקרה וכיצד קורה שמשפחות אומנה מפחדות לדבר. כולי תקווה שדברים השתנו למען העתיד של הילדים. ________________________________________________

הסבר המערכת : חוק האומנה מגדיר את האומנה כסידור חוץ ביתי זמני שבשונה ממקומות אחרים בעולם הוא אינו מוגבל לזמן ומשך האומנה אינו ידוע מראש. אומנה של שנתיים ואומנה של עשר שנים נחשבת מבחינת החוק כדבר זמני. הגדרה זו יוצרת מציאות של חוסר ודעות עבור הילדים ומשפחות האומנה. ילדי אומנה חיים בצל פוסט טראומה בנוסף למציאות יומיומית שמשחזרת את חרדת הנטישה. אילו ועוד. . . מקשים מאד על הילדים לפנות את המשאבים שלהם לשיקום ולמידה. יש חשיבות גדולה להגדרה מחדש ויצירת ודעות ויציבות עם הגדרת זמן ברורה ובמקרים ידועים מראש יש לתת את הדעת גם להגדרה של אומנה ארוכת טווח המשלבת גם תוכנית טיפולית משקמת ומתן סמכויות רחבות יותר למשפחת האומנה - זו מהפכה באומנה שתאפשר לילדים שקט ויציבות לו הם זקוקים. ________________________________________________ תמונת אילוסטרציה - הפרטים והשמות שונו בכדי לשמור על אנונימיות